|
|
אודות
היי! (קיטשי מדי, הה?)
טוב, אני מייגן... כאן בשביל לעזור וכדי לכתוב על דברים שמפריעים לי.
די החלטתי שכל מה שאני עושה לא בסדר, כל הדברים שרעים אצלי, כל מה שפגום אצלי, אני אתקן בכך שאני יעזור לאנשים אחרים. את כל החיים שלי אני מקדישה לזה, כמה זמן שאני יכולה, כל הזמן שבעולם.
אני כאן לכל דבר שתצטרכו, גם אם זה שאלות, עצות, מישהו שיקשיב, או סתם לקרוא על החיים של מישהו אחר כדי לשעשע את עצמכם/פשוט להתחבר לחיים של מישהו אחר.
אם אתם מחליטים ליצור קשר, תלכו לקוביות טקסט האחרות ותמצאו את המייל שלי!
ובעקרון... זו אני! מקווה שתהנו לקרוא את הבלוג שלי.
love magen
|
|
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?
עדכוני RSS
|
היי, כאן המלאך הבודד אני רק רוצה שתדעו, שמי שרוצה עזרה, עצה, או מישהו שיקשיב לו באופן... יותר... מיוחד אני פה. כאלה שרוצים שמישהו יקשיב להם באופן אחר ולא באופן של כתיבה אל הכלל, אני אשמח. אני אוהבת להקשיב לאנשים ואוהבת להיות שם בשבילם. אוהבת לעזור להם ואוהבת סתם לתת יד. תרגישו חופשי ליצור קשר: magenap48@gmail.com |
קצת עליי • טוב, אז זו אני. • קוראים לי מייגן. • אני בת 13 • אוהבת את החורף ואת הקיץ. • אוהבת לבלות עם חברים. • בעייתית מאוד עם אוכל. • אוהבת לשים לק. • לא אוהבת את 1D. • לא מגדירה את עצמי כפרחה. • לא אוהבת את כל הקטע של הפרחות. • אוהבת כל מיני סוגים של מוזיקה. |
החנונית (אני): אני לומדת בכיתה של חנונים. אני גם כזו. אני לא רוצה להיות כזו! טוב אבל זו אני אז למה לשנות? בכיתה שלי אני לא כלכך פופולארית. קצת הכיתה, באים עלי כדי להתלונן ולקבל עצה, או מידע. ולמה זה? אני מקבלת מידע. אחרי מה שחוויתי ביסודי (הייתה לי חברה, והיא בגדה בי עם כל מה שסיפרתי לה עלי) עברתי בית ספר, החלפתי חברות, ו... המשכתי הלאה. אכשיו, אני יודעת שלא לספר על עצמי, אני יודעת שעדיף לשמור מידע לעצמי. אני משחקת עם הקלפים סגורים, רק אני רואה אותם. זה החיים שלי. אני אוהבת אותם ככה. התחברתי לבלוג לא כדי להתלונן, אלא כדי שיהיה לי עם מי לדבר, (חשוב אולי לציין שבכיתה ה' עזבתי את הכיתה שלי ועברתי. שנתיים היתי בכיתה האחרת שלי ומשם עברתי לחטיבה יחד איתם). אתם מבינים, אחרי שעברתי, אחרי שהיה לי את החוויה עם הכיתה הראשונה שלי, לא רציתי לדבר על עצמי לעולם. לא יכולתי לדבר על עצמי. לא עם אנשים שאני רואה כמעט כל יום, לא עם אנשים שעלולים להשתמש בזה. אז פשוט, החלטתי לפתוח בלוג כדי לכתוב מחשבות, לבקש אולי עצות, לכתוב דברים. אבל לעולם לא לספר על עצמי למישהו שיכול להרוס אותי מבפנים. |
|
|
הספרים שממלאים אותי, לא האנשים והתחושות | | לנצח, משחקי הרעב, עיר של עצמות, מחוננת, הארי פוטר, אני מספר ארבע, ההצהרה, ריין, קיץ אחד ביחד, אינקרסרון, תיכון לילה, יצורים יפהפיים, שקופה, פרח קיר, הבחירה, חשוב על המספר, הרוח של אניה, מעשה פלאים, קמט בזמן, בת העשן והעצם. ספרים ועוד ספרים ממלאים את החדר שלי. שני מדפים שלמים, ליד המיטה ערימה של בערך 10, מתחת למיטה עוד ערימה קטנה, מסתובבים אצל חברות שלי ועוד כאלה שאני סתם מפזרת בבית. אלה החברים שלי.
הספרים.
כל מה שאני עושה זה לבלוע ספרים, עוד סדרות, עוד דפים, עוד מילים. אני לא יכולה להפסיק, אני משאילה מהספרייה מחברות וגם קונה בעצמי. עוד ועוד ספרים, אין סוף למילים והעמודים. אני לא יכולה להפסיק את עצמי. לא יודעת מתי לעצור, מתי זה כבר לא בריא. לפעמים אני מעבירה שעות, בלי אוכל, בלי מים, בלי אף אדם, רק אני והספר שלי. רק אני והמילים שממלאות אותי עד אין קץ.
הספרים ממלאים אותי. החיים, המציאות הבדויה של אנשים אחרים. החיים שלהם, שמתחילים נהדר, מסתבכים, ושוב מוצאים את דרך הישר. הדפוס הזה, כלכך בטוח ומבטיח.
המילים ממלאות אותי. מספרות לי את סיפור החיים של מישהו אחר. מספרות לי מציאות אחרת. נותנות לי לברוח אל המציאות של הדמות, רחוק מהמציאות שלי. המילים האלה, לפעמים כלכך עוצמתיות, כלכך מטלטלות ומוציאות אותי מאיזון. אני קוראת את המילים האלה ובורחת. פשוט מאוד. בורחת.
רחוק יותר משאי פעם כל אחד אחר ברח. רחוק אל מציאות שונה, בה אני לא נמצאת, מציאות שבה אני לא מפריעה לאף אחד, לא מפריעה לחיים להתנהל כמו שהם.
אני בורחת לשם והמילים ממלאות אותי מבפנים. אני מרגישה לא עצמי. בעצם, אני לא מרגישה. אני בתוך הדמות. אני הדמות. החיים שלה הם החיים שלי. נעלמו כל הבעיות שלי, נעלמו כל האנשים מהעולם האמיתי ונשארו רק הבעיות והאנשים של המציאות הספרותית.
הזמן עובר, המילים דחופות. הכל נכנס, אל המוח, אל ההיסטוריה. אני לעולם לא אפסיק להשתוקק אל המילים, אל הסיפור, אל העלילה.
אין יותר אני, אין יותר את האישיות הפגועה שאני. אין יותר את המוטציה, אין יותר את הבעיה. אני נשטפת אל העולם שבין הדפים, ולא יכולה לחזור. לא רוצה לחזור. אני יודעת שאם אחזור, אצטרך לחיות שוב את חיי. חיי הבלתי נראים. חיי בלי המשמעות. לאף אחד לא אכפת, אף אחד לא מתייחס. לפעמים אני חושבת, איך זה יהיה להיעלם מהעולם? פשוט לא להופיע פתאום. לראות אם ימשיכו בחיים כאילו כלום? יעצרו לדקה ויאמרו את שמי? לא יזכרו בכלל את קיומי? אני לא איעלם! יש אנשים שצריכים אותי, להיות האוזן הקשבת שלהם, להיות הכתף הגדולה שעליה הם יכולים לבכות. אני אוהבת את ההרגשה, להיות לידם. לעזור להם. אני אוהבת את ההרגשה, להיות הקרש של מישהו. להיות הקשר שלו אל העולם. אני אוהבת גם את ההרגשה הזו, ההרגשה שמרגישים כשאנשים אחרים זקוקים לך. כשאנשים אחרים מספרים לך הכל, שופכים הכל החוצה. ההרגשה כשמרגישים כשאחרים סומכים עליך כשהם מדברים איתך. שהם סומכים עליך.
אני לא יודעת, זו הרגשה עילאית אבל באותו זמן, גם ממש מפחידה.
ואם תאכזב אותם? ואם לא תצליח לעשות את מה שהם רוצים שתעשה? ומה אם לא תצליח להיות מה שהם רוצים שתהיה? השאלות מכרסמות בי כל הזמן. אוכלות אותי מבפנים. אני לא רוצה לאכזב. לא רוצה לא להיות מספיקה. לא רוצה להיות פחות ממצוין.
הספרים, היא הדרך שלי לברוח. למצוא מישהו שיקשיב לבעיות שלי. מישהו שיקשיב לבעיות של הדמות שלי, לסיפור שלי. גם אם זה לא הבעיות *שלי* והסיפור *שלי*. זה מה שאני.
אני מרגישה בטוחה שם. לוקחת את הכוחות משם, ונותנת אותם לאחרים שבאמת זקוקים להם. הכוחות שממלאים אותם באושר ובכוח להמשיך בחיים.
זו הדרך חיים שלי וככה אני ממשיכה בחיים. מהספרים, אני מוצאת את הדרך להמשיך הלאה. מהספרים אני מוצאת את הכוח לא להזדקק לאף אחד. להיות לבד, להחזיק את עצמי. ההרגשה הזו של להיות אחראי על עצמך, לדעת שאתה יכול לבד, מחזיקה אותי כל שנייה.
אני חיה. אני נושמת. אני ממשיכה. אני יכולה. |
|
|
|
|
 | קודם כל אני שמח שאת חיה, נושמת , ממשיכה ויכולה. גם אני מאוד אוהב ספרים . ושתדעי שאני תמיד יהיה פנוי בשבילך אם תרצי בשביל לשמוע את הבעיות שלך ולעזור לך. אני יודע שאמרתי לך את זה מיליון ואחת פעם אבל תהיי קצת יותר בטוחה בעצמך, בטוחה ביכולות ובכשרונות וברגשות שלך. אכלה פוסט! אני תמיד יהיה לצידך 3> |
|  | קודם כל כתיבה מדהימה. אני ממש מזדהה אני כל הזמן חושבת על הדברים האלה והם משגעים אותי. גם אני קוראת הרבה. תולעת ספרים נגיד. עברתי כבר אל הצד של הלא בריא... רואים שיש לך טעם טוב בספרים ^^ חולה על יצורים יפהפיים קראתי את זה בערך 9 פעמים... ספר מדהים. באמת שכתיבה מדהימה ;) |
|  | כתיבה מדהימה. מזדהה ברמות... גם אני קוראת הרבה. אנשים קוראים לי תולעת ספרים>< אני תמיד כאן, לא רק בשביל להתבכיין. גם לעזור♥ |
| | אני כל כך מזדהה , ברגע שאני מסיימת ספר אחד אני ישר מתחילה את השני . הכתיבה שלך ממש יפה , ואת רוב הספרים שאת קראת גם אני קראתי . |
|  | חחח גם אני כזאת תולעת ספרים קראתי את כל מה שאת קראת אני פשוט נסחפת לספירם כמו לא יודעת מה אבל זה קצת בעייה אצלי כי אף אחד לא יכול לדבר איתי שאני קוראת ספר אני לא שומעת אף אחד ואני לא רואה אף אחד אני מסיימת ספר ביומים ועם זה ספר ממש טוב אז גם ביום אני יכולה לסיים אותו . אני שמחה שאני לא היחידה שאוהבת ספרים ככה כי עם הייתי היחידה זה היה מוזר. |
|
|
|
;){kind=link}