|
|
אודות
היי! (קיטשי מדי, הה?) טוב, אני מייגן... כאן בשביל לעזור וכדי לכתוב על דברים שמפריעים לי. די החלטתי שכל מה שאני עושה לא בסדר, כל הדברים שרעים אצלי, כל מה שפגום אצלי, אני אתקן בכך שאני יעזור לאנשים אחרים. את כל החיים שלי אני מקדישה לזה, כמה זמן שאני יכולה, כל הזמן שבעולם. אני כאן לכל דבר שתצטרכו, גם אם זה שאלות, עצות, מישהו שיקשיב, או סתם לקרוא על החיים של מישהו אחר כדי לשעשע את עצמכם/פשוט להתחבר לחיים של מישהו אחר. אם אתם מחליטים ליצור קשר, תלכו לקוביות טקסט האחרות ותמצאו את המייל שלי! ובעקרון... זו אני! מקווה שתהנו לקרוא את הבלוג שלי. love magen
|
|
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?
עדכוני RSS
|
היי, כאן המלאך הבודד אני רק רוצה שתדעו, שמי שרוצה עזרה, עצה, או מישהו שיקשיב לו באופן... יותר... מיוחד אני פה. כאלה שרוצים שמישהו יקשיב להם באופן אחר ולא באופן של כתיבה אל הכלל, אני אשמח. אני אוהבת להקשיב לאנשים ואוהבת להיות שם בשבילם. אוהבת לעזור להם ואוהבת סתם לתת יד. תרגישו חופשי ליצור קשר: magenap48@gmail.com |
קצת עליי • טוב, אז זו אני. • קוראים לי מייגן. • אני בת 13 • אוהבת את החורף ואת הקיץ. • אוהבת לבלות עם חברים. • בעייתית מאוד עם אוכל. • אוהבת לשים לק. • לא אוהבת את 1D. • לא מגדירה את עצמי כפרחה. • לא אוהבת את כל הקטע של הפרחות. • אוהבת כל מיני סוגים של מוזיקה. |
החנונית (אני): אני לומדת בכיתה של חנונים. אני גם כזו. אני לא רוצה להיות כזו! טוב אבל זו אני אז למה לשנות? בכיתה שלי אני לא כלכך פופולארית. קצת הכיתה, באים עלי כדי להתלונן ולקבל עצה, או מידע. ולמה זה? אני מקבלת מידע. אחרי מה שחוויתי ביסודי (הייתה לי חברה, והיא בגדה בי עם כל מה שסיפרתי לה עלי) עברתי בית ספר, החלפתי חברות, ו... המשכתי הלאה. אכשיו, אני יודעת שלא לספר על עצמי, אני יודעת שעדיף לשמור מידע לעצמי. אני משחקת עם הקלפים סגורים, רק אני רואה אותם. זה החיים שלי. אני אוהבת אותם ככה. התחברתי לבלוג לא כדי להתלונן, אלא כדי שיהיה לי עם מי לדבר, (חשוב אולי לציין שבכיתה ה' עזבתי את הכיתה שלי ועברתי. שנתיים היתי בכיתה האחרת שלי ומשם עברתי לחטיבה יחד איתם). אתם מבינים, אחרי שעברתי, אחרי שהיה לי את החוויה עם הכיתה הראשונה שלי, לא רציתי לדבר על עצמי לעולם. לא יכולתי לדבר על עצמי. לא עם אנשים שאני רואה כמעט כל יום, לא עם אנשים שעלולים להשתמש בזה. אז פשוט, החלטתי לפתוח בלוג כדי לכתוב מחשבות, לבקש אולי עצות, לכתוב דברים. אבל לעולם לא לספר על עצמי למישהו שיכול להרוס אותי מבפנים. |
|
|
אני לא טובה בכלום | | אני פשוט שונאת את המצב הזה...
אף אחד לא מדבר איתי! זה כאילו מנסים להראות לי שוב ושוב מה עשיתי לא נכון, למה יצאתי רע, ולמה אני סתומה כלכך.
אני לא מצליחה לבכות, וזה מפחיד אותי.
כאילו אין לי רגשות, אני פשוט ריקה.
לא ברגעים קשים, מוחצים, עצובים, משמחים, וכל דבר אחר. אני פשוט לא מצליחה לבכות.
והכי קשה לי... שלוקחים אותי כלכך כמובן מאליו....
לא יודעים עד כמה קשה לי להמשיך ולהתמיד בלימודים. עד כמה קשה לי להיות שם בשביל אלה שרוצים וצריכים אבל מנפנפים אותי כמו... לא יודעת מה....
לא יודעים עד כמה זה קשה להיות חלק קטן מקיר לבן וחלק.
ואני מנסה להתבלט, להראות את מי שאני, להראות את מה שאני טובה בו...
אבל בכל זה יש רק בעיה אחת...
אני לא טובה בכלום!
כל דבר שאני מנסה, אני לא טובה בו...
ויש כלכך הרבה דברים שאני אוהבת לעשות, ולדעתי יוצאים לי טוב.. ואז אני מראה אותם למישו, ומרסקים אותי.
"זה לא מובן" "זה יצא מכוער!" "את לא מבינה בכלל" "מה זה הכיעור הזה?" "את כאילו מנסה להעתיק זבל?" ועוד ועוד...
ואז את אותו ציור או סיפור, אני מקמטת לכדור נייר קטן וזורקת בכל הכוח לפח, כי אם אף אחד לא אוהב את זה, מה זה שווה?
ואז, אני פשוט יושבת ובוהה באותו נייר, בתוך הפח, עד שאני לא יכולה להסתכל יותר על הטעות הזו, על הסטיה הזו, שאני יוצאת החוצה וזורקת אותו לפח הגדול, שאף אחד לא יסתכל עליו יותר.
ואני רק רוצה שמישהו יעריך את מה שאני כותבת... או מציירת, או שרה, או כל דבר אחר... אבל.... אי אפשר.
"אי אפשר להעריך דברים כלכך מכוערים, מיותרים, מטומטמים, וחסרי כל קשר למציאות..."
זה מה שהם אומרים...
ואני?
אני מאמינה להם. |
|
|
|
|
 | כמה שזה כואב אבל אני מזדהה.. |
|  | כמה שזה כואב אבל אני מזדהה.. |
|  | כמה שזה כואב אבל אני מזדהה.. |
|  | אוי לא! בבקשה אל תאמיני להם! את לא מיותרת (או גרוע מזה)! אל תקשיבי להם! הם לא יודעים עלייך כלום! |
|  | ואת? אני רצינית.. לא ראית כלום ממה שאי פעם עשיתי ואם אי פעם תראי תביני עד כמה את טועה וכלכך תתחרטי עלמה שכתבת.. אם את רוצה אני יכולה להראות לך אבל חבל לי על הזמן שלך |
|  | אה. טוב, ברור שאני לא יכולה לדעת, אבל זה פשוט נראה לי לא הגיוני. |
|  | את טובה בדברים. את פשוט לא רואה את זה. את טובה. אני בטוחה בכך. אל תאמיני להם- אין לך צורך. |
|  | מה שאת מתארת, מוכר לי מאוד. אם תרצי, קחי עצה ממני: עשי מה שאת אוהבת (נגיד- ציור),ותשלחי אותו למישהו שקשור לתחום הציור. לתחרות, למשל. זאת אומרת- תכווני את היציאה לעולם- אל מישהו שבטוח יעריך את המשהו הזה. תלמדי בעצמך. להנאתך. אל תיתלי באישור של אחרים, כי עבורך זה מהות של חייך, ועבורם זה סתם דבר. מילה אחת יכולה לרסק לך את כל כוח השמחה והיצירה שלך, וחבל. בשום אופן אל תיתני לזה לגמור לך את היצר המופלא של יצירה. ועוד משהו: את לא חייבת להיות טובה בכלום. את כן חייבת לעצמך- לחפש כל דרך להיטיב עם עצמך. בהצלחה. |
|  | אני מסכימה עם יעל. לאט לאט את תלמדי לייחס פחות ערך למה שאחרים אומרים לך, ולדיעות שלהם שמושפעות מדברים שונים. תמשיכי ליצור. תמשיכי ותמשיכי ותמשיכי, רק ככה תוכלי להתקדם ולהתפתח. אל תאבדי את האהבה למה שאת יוצרת כי לאהוב משהו - גם אם הוא לא יצא מושלם או בכלל יפה, תאהבי אותו. בזכות כל דבר שאת עושה את מתקדמת - כי את לומדת. אז תמשיכי ליצור וללמוד ותאהבי את זה !!! בהצלחה♥♥♥♥♥♥♥♥ |
|
|
|