|
|
אודות
היי! (קיטשי מדי, הה?)
טוב, אני מייגן... כאן בשביל לעזור וכדי לכתוב על דברים שמפריעים לי.
די החלטתי שכל מה שאני עושה לא בסדר, כל הדברים שרעים אצלי, כל מה שפגום אצלי, אני אתקן בכך שאני יעזור לאנשים אחרים. את כל החיים שלי אני מקדישה לזה, כמה זמן שאני יכולה, כל הזמן שבעולם.
אני כאן לכל דבר שתצטרכו, גם אם זה שאלות, עצות, מישהו שיקשיב, או סתם לקרוא על החיים של מישהו אחר כדי לשעשע את עצמכם/פשוט להתחבר לחיים של מישהו אחר.
אם אתם מחליטים ליצור קשר, תלכו לקוביות טקסט האחרות ותמצאו את המייל שלי!
ובעקרון... זו אני! מקווה שתהנו לקרוא את הבלוג שלי.
love magen
|
|
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?
עדכוני RSS
|
היי, כאן המלאך הבודד אני רק רוצה שתדעו, שמי שרוצה עזרה, עצה, או מישהו שיקשיב לו באופן... יותר... מיוחד אני פה. כאלה שרוצים שמישהו יקשיב להם באופן אחר ולא באופן של כתיבה אל הכלל, אני אשמח. אני אוהבת להקשיב לאנשים ואוהבת להיות שם בשבילם. אוהבת לעזור להם ואוהבת סתם לתת יד. תרגישו חופשי ליצור קשר: magenap48@gmail.com |
קצת עליי • טוב, אז זו אני. • קוראים לי מייגן. • אני בת 13 • אוהבת את החורף ואת הקיץ. • אוהבת לבלות עם חברים. • בעייתית מאוד עם אוכל. • אוהבת לשים לק. • לא אוהבת את 1D. • לא מגדירה את עצמי כפרחה. • לא אוהבת את כל הקטע של הפרחות. • אוהבת כל מיני סוגים של מוזיקה. |
החנונית (אני): אני לומדת בכיתה של חנונים. אני גם כזו. אני לא רוצה להיות כזו! טוב אבל זו אני אז למה לשנות? בכיתה שלי אני לא כלכך פופולארית. קצת הכיתה, באים עלי כדי להתלונן ולקבל עצה, או מידע. ולמה זה? אני מקבלת מידע. אחרי מה שחוויתי ביסודי (הייתה לי חברה, והיא בגדה בי עם כל מה שסיפרתי לה עלי) עברתי בית ספר, החלפתי חברות, ו... המשכתי הלאה. אכשיו, אני יודעת שלא לספר על עצמי, אני יודעת שעדיף לשמור מידע לעצמי. אני משחקת עם הקלפים סגורים, רק אני רואה אותם. זה החיים שלי. אני אוהבת אותם ככה. התחברתי לבלוג לא כדי להתלונן, אלא כדי שיהיה לי עם מי לדבר, (חשוב אולי לציין שבכיתה ה' עזבתי את הכיתה שלי ועברתי. שנתיים היתי בכיתה האחרת שלי ומשם עברתי לחטיבה יחד איתם). אתם מבינים, אחרי שעברתי, אחרי שהיה לי את החוויה עם הכיתה הראשונה שלי, לא רציתי לדבר על עצמי לעולם. לא יכולתי לדבר על עצמי. לא עם אנשים שאני רואה כמעט כל יום, לא עם אנשים שעלולים להשתמש בזה. אז פשוט, החלטתי לפתוח בלוג כדי לכתוב מחשבות, לבקש אולי עצות, לכתוב דברים. אבל לעולם לא לספר על עצמי למישהו שיכול להרוס אותי מבפנים. |
|
|
יום שישי, יכול להיות טוב יותר? ושוב בקשה לעזרה | |
כמובן שלא התכוונתי לכותרת (ציניות)... זה היה יום נוראי.
קודם כל, פשוט רציתי לישון עד 2021 (פשוט לישון כמה שיותר) אבל לא! אחי היה חייב להיכנס לחדר שלי (למרות הדלת הסגורה) והתנפל עלי, הוא העיר אותי, כמעט חנק אותי, השפריץ עלי עם מים, פשוט לקח לי השמיכה ויצא מהחדר. הוא אפילו לא סגר את הדלת אחריו.
קמתי כי לא הייתה לי ברירה, עשיתי את הדברים הרגילים ואכלתי ארוחת בוקר, דגנים מקמח מלא (או משו כזה, אמא שלי מכריחה אותי כי היא התחילה לעשות דיאטה והכניסה את כל המשפחה איתה יחד) אבל נגמר החלב אז לא אכלתי בסוף. ניסיתי לעשות את העבודת חופש שהמורה המעצבנת שלנו נתנה לנו לחנוכה. אני פשוט לא מצליחה להתרכז בגלל כל הקטע של הילד שאני מחבבת.
זה שסיפרתי לו את מי אני מחבבת (נקרא לו א') לא חזר אלי... ביקשתי ממנו לבדוק אם הוא באמת סיפר לזה שאני מחבבת (נקרא לא ב') שאני מחבבת אותו. אין לי דרך לתקשר עם ב'. לא פייסבוק, לא סקייפ, לא ג'ימייל... זה כאילו הוא חי במערה. יכול להיות שיש לו את אלה אבל הוא לא אחד מהאנשי קשר שלי שם. א' לא ענה לי כל היום, לא בכל אופן שניסיתי לדבר איתו. אני לא יודעת...
ואז הגיע הזמן ללכת לדודים שלי לחגוג לבת דודה שלי יומולדת. הגעתי לשם, ובדיוק כמו כל פעם שאני איתם הפכתי לגן משחקים מהלך... ביליתי שם כמה שעות עד שסבא שלי החליט שהוא עייף אז הסענו אותו הביתה והלכנו בעצמנו.
הגענו הביתה והלכתי לחפוף את הראש (יום שישי זה היום שאני חופפת את הראש, ימי שישי וימי שלישי)ובערך דקה אחרי שנכנסתי ושמתי שמפו על הראש, נגמרו המים אז התקלחתי במי קרח. כל מה שרציתי זה לצאת משם אז לא שמתי מרכך הפעם... אוי, הקשרים!! לקח לי חצי שעה על השעון להוציא את כל הקשרים ובערך כשאני מסיימת אני מקבלת הודעה מחברה שלי (שאמורה להיות חברה שלי [במקוצר מהפוסטים הקודמים: כעסתי והתעלמתי מהחברות שלי כבר שבוע והן לא שמו לב, לא אכפת להן ממני ואני שם רק כדי לשעשע אותן, ואז הן נטשו אותי ליסוע לבד באוטובוס אחרי בית הספר (שעה ורבע לבד) ו... פשוט לא אכפת להן] והיא כתבה לי: "מה קורה?".
כלכך התרגזתי עליה! אתם לא מבינים... איך היא מעזה לשאול אותי "מה קורה?" אחרי ששבוע אני לא מדברת איתה?! או שאני זו שלא הבינה את הסיטואציה???
אם מישהו יכול לעזור לי... אני צריכה עצות איך לצאת מהבולשיט הזה. אני רוצה לחזור להיות חברה שלהן אבל הן חייבות לראות *אותי*. הן חייבות לראות שאני גם קיימת...
עצות? בבקשה, אני נואשת..
|
|
|
|
|
 | אני לא אגיד לך שאם הן מתייחסות אלייך ככה אז הן לא חברות אמת וכל הבולשיט הזה. את יכולה לבוא ולדבר איתן (מניסיון, למרות שאצלי זה היה בצעקות.. אבל די העמדתי אותן במקום) תגידי להן מה את מרגישה, זה יכול להסתדר, זה יכול להחמיר. (סורי הייתי חייבת לחקות את הפסיכולוגים האלה שפותרים את הכל בדיבור..) ועכשיו לקטע שבאמת עוזר, וזה פאקינג מניסיון, אני חייתי ככה כל השנים האלה (לא שאני בת 80, אבל עדיין..) וזה פשוט חרא אחד גדול. תזמיני אותן לצאת קצת בערב, אחרי בית ספר, לעיר לאכול משהו, לקניון (לשופינג הן לא יסרבו), או שסתם תתחילי להידחף להן קצת לשיחות, תיזמי שיחות, הרי הן חברות שלך, למרות שלפי מה שזה נראה את לא בעדיפות ראשונה אצלן (אל תרגישי רע, אני אפילו לא הייתי בין האופציות) אבל אחרי הכל הן חברות שלך, הן ייקחו את הכל בכיף, עובדה שאחת רשמה לך "מה קורה?", זה אפילו מצוין, מתחילים איתך שיחות. אם את רוצה ללכת על העצה הפסיכולוגית, סבבה, חסכתי לך 600 שקל. אבל העצה הכי טובה לזה שהן צריכות לראות שאת קיימת: פשוט תהיי קיימת. בהצלחה לך. |
|  | את רוצה עצות?, תדברי גלויות. תגידי הכל, תגידי להן במילים שלך את המחשבות שלך בצורה מעודנת, תאמרי את האמת שתכאיב בלי לגרום לזה להישמע שאת יוצאת עליהן. וזה אפשרי. אם זה לא משהו שאת חושבת שיעזור... אל תעשי את זה, אבל גם אל תחפשי דרכים להתחבב עליהן שוב, ממה שנשמע הן חברות באמת נוראיות... וזאת בעיה אצלן, כל אחת ואחת מהן, בעיה אצלן, כי הדרך התנהגות שלהן(לפי מה שתיארת) זה תיאור של ילדות שרוצות תשומת לב, ולא מגיע להן, נואשות לדברים הכי שטחיים, לא מגיע להן אפילו את הדברים האלה. תתרחקי מזה.. יש אנשים אי שם שהם לא כאלה.. גם אן את בסביבה שאין הרבה גיוון של אנשים... עדיף לך למצוא רחוקים, מאשר -כאלה, קרובים . באמת. לטובתך.. מגיע לך יותר טוב. |
|
|
|
;){kind=link}