ידעתי שהן עלו עליו והודיתי לידיד שלי שנשאר איתי אחרי הלימודים. יצאתי אל התחנה ועליתי על האוטובוס הבא שבא (ורק לשם הפרוטוקול, הוא בא 20 דקות אחרי שיצאתי) שמתי אוזניות ושמעתי את המוזיקה שלי. נסעתי לבד. רק אני והמחשבות שלי. שבאות והולכות על כל הצרות שהסתבכתי בהן.
ירדתי בתחנה כדי להחליף אוטובוס והנה הן; על האוטובוס שאני לוקחת כדי להגיע הביתה. יושבות באחורה של האוטובוס כאילו שאני לא שם. יושבות שם כאילו אני חתיכת זבל בשבילן!
אז התעלמתי, עמדתי באוטובוס ולא הסתכלתי עליהן. הגעתי הביתה בלי שאסתכל עליהן ובלי שאף אחת מהן תטרח לשלוח לי הודעה, בלי שאף אחת מהן תטרח לבוא לדבר איתי. הן החברות היחידות שלי והן לא עשו כלום בשביל שנהיה חברות שוב.
היום בבוקר אני מקבלת הודעה מאחת מהן: "מקורה?" כאילו לא קרה כלום בשבוע האחרון!!! ממש התעצבנתי עליה ולא עניתי. היא לא הבינה את הרמז וחשבה שאני פשוט ישנה עדיין.
אכשיו היא מפלרטטת עם איזשהו בן בקבוצת ווצאפ, גורמת לכולם לרצות להקיא מהצביעות שלה. באמת שאני לא רוצה להתלונן סתם ובאמת שאני לא מרחמת על עצמי אבל המילה "חברות" לא אמורה להגיד שאנחנו יחד? המילה "חברות" לא אמורה להגיד לה שהיא צריכה לדאוג גם לגבי ולא רק לגבי האהבה הנכזבת שלה? (שבינינו כולם יודעים שאין לה סיכוי? גם אם לא הייתה לו חברה?)
;){kind=link}